טביעת הרגל שאנו משאירים דרך מוצרי צריכה מתחילה כבר בשלבי הפקת המשאבים והייצור. לכן, רוב הנזק נגרם כבר כתוצאה מהצריכה. לאחר הצריכה ניתן למנוע פגיעה, כתוצאה מצריכה נוספת, דרך שימוש חוזר וניתן לצמצם נזקים של זיהום מהפסולת הנותרת, דרך מיחזור, אבל לא ניתן לבטל את הפגיעה שכבר נעשתה.

בחיי היום יום אנחנו גורמים להרבה זיהום, אבל רובו נותר הרחק מאיתנו. אנשים נוטים להתעלם ממה שהם לא רואים ומרגישים בחצר הבית שלהם (NIMBY – Not In my Backyard). תושב תל אביב זורק זבל שנקבר בנגב, עושה צרכים שמגיעים לשפדן בראשון, צורך חשמל שמזהם את אשקלון וחדרה, צורך מזון מהחי שמשמיד את יערות האמזונס וצורך פלסטיק שמזהם את סין. כל זה חוזר ומשפיע גם עליו. הזיהום והרס יערות הגשם, למשל, גורמים להתחממות אקלים שמשפיעה גם על תל אביב, אבל אנשים פחות מודעים כאשר ההשפעה היא עקיפה.

במידברן אנו יוצרים לחמישה ימים עיר עצמאית ששואפת להיות מערכת סגורה יחסית. שם אנו נושמים את עשן הגנרטורים שמספקים לנו חשמל, אחראים לפינוי הזבל, הצרכים והמים האפורים בעצמנו וחיים בין מאגרי הזבל והמים האפורים. עיקרון ההסתמכות העצמית במידברן לא מאפשר לנו להטיל את האחריות על אחרים ולהתעלם מההשלכות, כמו שאנו רגילים בחיי היום יום. במידברן, אין לנו ברירה. כדי לשרוד ולהצליח לא להטיל את האחריות על אחרים, אנו חייבים לתכנן מראש ולהקטין את טביעת הרגל שלנו. את מה שאנו לומדים במערכת המצומצמת של המידברן, ראוי שנצא ונוביל את היישום גם במערכת של כדור הארץ, שהיא אמנם גדולה יותר, אבל עדיין מערכת סגורה, בעלת משאבים מצומצמים. אם האנושות לא תתקדם ותיקח את האחריות על הסביבה, כדור הארץ ויושביו לא יוכלו לשרוד לאורך זמן. אנו, עם נסיוננו במידברן, יכולים להוביל את התפיסה הזו גם בחוץ.

• הימנעות. אנשים צורכים היום מוצרים רבים שאינם באמת צריכים. רואים משהו במבצע, קונים ודוחפים לארון. אחרי זה גם קונים עוד ארונות ובתים גדולים יותר בשביל לאחסן את כל מה שלא צריכים 🙂

הדרך הטובה ביותר להפחית, היא קודם כל לא לקנות מה שלא באמת צריך.

• תכנון כמויות. חלק גדול מהזבל שלנו נובע מצריכת כמות עודפת, מעבר למה שאנו באמת צריכים. לכן, כדאי להשקיע ולתכנן, כדי לקנות את הכמות שבאמת נשתמש בה. זה במיוחד נכון לגבי מוצרים בעלי חיי מדף קצרים שאם לא נשתמש בהם תוך זמן מוגדר, הם כבר לא יהיו ראויים לצריכה.
• העדפת מוצרים יד שניה. מוצרים שכבר ניקנו גרמו לנזק שלהם בייצור. עכשיו הם יכולים לגרום לנזק נוסף בהטמנה או למנוע צריכה נוספת. אם ניתן, רצוי להעדיף שימוש במוצרים יד שניה. ניתן להשיג מחברים, מהרחוב, בשווקי יד שניה או באתרי אינטרנט.
• צריכת מוצרים עם טביעת רגל נמוכה בייצור. נעדיף מוצר שייצורו פחות מזהם וצורך פחות משאבים, על פני מוצר מקביל שפוגע יותר.
• מזעור אריזות ופסולת. פחי הזבל שלנו מלאים בדברים שקנינו, שילמנו עבורם ומראש היה ברור שלא באמת נשתמש בזה. מדובר בעיקר באריזות המוצרים. ננסה להפחית ככל האפשר בצריכת אריזות. נעדיף קניית מוצרים בתפזורת או בכמויות גדולות ונשתדל להימנע ממוצרים שבאים בתוך מספר אריזות מיותרות של אריזה.
• מחשבה לעתיד. כבר בשלב הקניה, ניתן לחשוב מה לעשות אחרי השימוש. נעדיף לקנות מוצר שיוכל לשמש אותנו לא רק במידברן, אלא גם בהמשך. נעדיף מוצר שכאשר הוא מסיים את חייו, הוא יגרום פחות זיהום. נבדוק האם הוא ניתן למיחזור ועד כמה החומרים מתכלים או גורמים לזיהום ארוך טווח.
• ניצול שאריות וכל חלקי המוצר. במוצרים רבים אנו נוהגים לצרוך רק חלק מהמוצר וזורקים את השאר. אוכלים אבוקדו וזורקים את הגרעין, אוכלים תפוז וזורקים את הקליפה. רצוי לשאוף להשתמש בכל החלקים. למשל, יש העושים שייק עם גרעין האבוקדו ויש המכינים סוכריות מקליפות התפוזים.
• תנאי אחסון. במידברן במיוחד לרובנו אין מקרר ורצוי גם לחסוך את האנרגיה הדרושה לקירור חשמלי. צידניות עם קרח יכולות לעזור להאריך חיי פירות וירקות או לשמור שאריות מזון מוכן מהיום למחר, אבל אינן מומלצות כקירור יעיל לשמירת מוצרי מזון רגישים כמו בשר, חלב וביצים. לכן, נשאף להשתמש במוצרי מזון שיחזיקו מעמד, בתנאי האקלים של המידברן, גם ללא קירור.
• נפח ומשקל. עוד מרכיב זיהום שבולט במידברן מגיע בנושא ההובלה. כשאנחנו אחראים להובלה, פנימה והחוצה, זה כבר לא מרכיב נסתר כמו מה שקונים בסופר ליד הבית. כדי לצמצם את מספר הרכבים הנחוצים להובלת הציוד, את העלות ואת הזיהום, רצוי לשאוף להקטנה הן של המשקל והן של הנפח של הציוד שאנו מביאים איתנו למידברן.

סעיף זה נמצא בעריכה פירוט הסעיפים הבאים יושלם בהמשך.

הדבר המשמעותי ביותר שאנו יכולים לעשות להקטנת טביעת הרגל שלנו הוא מעבר למזון צמחי. תעשיית המזון מהחי אחראית ל51% מפליטות גזי החממה, להרס של 91% מיערות האמזונס שפונו, לצריכת משאבי אנרגיה, מים וקרקע עצומים ובמקביל לזיהום אדיר של מים, אוויר וקרקע.בכדור הארץ פשוט אין משאבים כדי לעמוד בכל זה.
למה זה כל כך גרוע? תעשיית המזון מהחי אינה באמת תעשייה יצרנית שמוסיפה מזון. מדובר בתעשייה שצורכת מזון צמחי רב, מפטמת בו בעלי חיים ולבסוף מתקבלת כמות קטנה בהרבה של מזון מהחי. יוצא שאנו צורכים בעקיפין, בערך פי 10 מזון צמחי, מאשר לו היינו צורכים ישירות מזון צמחי. כדי לא להגדיל את טביעת הרגל שלנו פי עשר וכדי להשאיר משאבים לעוד תשעה בני אדם רעבים, מוטב שנצרוך ישירות מזון צמחי.
להתנסות בתזונה טבעונית, תזונה המבוססת על מזון צמחי, עם הדרכה חינם של מתנדבים, כולל טבעונים ותיקים, בשלנים ותזונאים קלינים, מומלץ לנסות את אתגר 22+: etgar22.co.il

(המלצה על קנייה מרוכזת)

(שימוש במי בישול, הפחתת אידוי)

(הימנעות מקירור)

(רב פעמיים, מתאימים לשימוש עתידי באירועים או בבית)

(שימוש בחומרים ממוחזרים וניתנים למיחזור, תאורה חסכונית, הימנעות מחומרים מזהמים בשריפה, עץ ממוחזר או מגידול מבוקר)

(המלצה על אנרגיה סולארית, ביו-דיזל, הפניה לתאגיד חשמל)

(המלצה על תאורת לדים, אפשרות מיתוג ובקרה להארה רק במקום, בזמן ובעוצמה שצריך, שימוש במקורות אור מרוכזים או מפוזרים, בהתאם לצורך).

(מיכלים גדולים לנקיים ולאפורים, מקלחת חסכונית, מיכלים וסבון ידידותי לסביבה לשטיפה, הפניה לתאגיד מים אפורים)