קווים מנחים למצלמים באירוע

(גירסה באנגלית)

בכדי ליצור מרחב חופשי לביטוי עצמי רדיקלי, וההבנה שביטוי כזה מתקיים בצורה נקייה וחופשית באירועים שלנו אך לא בחיי היום יום שלנו, להלן כמה קווים מנחים שיסייעו למצלמים בינינו להנציח את הרגע, מבלי לפגוע בחוויה האישית של המצולמים או בזיכרון והדימוי של המצלם.

נבקש מכל משתתף להקפיד על כללי האצבע הבאים:

• אם יש ספק – אל!
• תמיד לשאול לפני צילום
• תמיד לשתף את המצולם אחרי

פשוטו כמשמעו.

את מי לשאול? קודם כל – את עצמך. האם אני פולש/ת לתוך מרחב הביטוי של האחר? אם התשובה היא כן – חובה (!) לשאול את מושא הצילום לפני הקליק.

מתוך מדריך הצלמים של ברנינג מן: אם אדם בעירום שלם או חלקי, באמצע רגע מאוד פרטי, או עושה משהו שלא בהכרח היה (היתה) רוצה שכל העולם יראה, אז כן. בהחלט צריך לבקש רשות לצלם. אל תצלם מבלי לבקש רשות.

ניקח שתי דוגמאות מסיטואציות דמיוניות (פחות או יותר): נניח שמישהי בדיוק סיימה סשן של צבעי גוף, והיא רוקדת בעירום צבוע ברחבי המחנה שקועה בעולמה. רגע קסום ללא ספק! אבל האם נרצה להרוס את הרגע בזה שנצלם תמונה שתגרום לה להתחרט על המעשה?

דוגמא שנייה: נניח שמתקיים מפגש של ציור בעירום בחלק של העיר. מסביב למפגש כמה צלמים שמנציחים את הרגע. האם זה בסדר להצטרף ולצלם? לא! במקום, ראוי לגשת ולבקש רשות מהמשתפים(ות).
יכול להיות שחלק מהצלמים כבר ביקשו רשות, ואם לא, אז הבקשה שלך תזכיר להם שזה מה שראוי לעשות.

מכיוון שכולנו בני אדם, ולעיתים, האצבע קלה על ההדק, חשוב שגם אחרי הצילום נהיה קשובים למי שצילמנו, נשתף אותו(ה) בתמונה ונוודא שהיא אינה פוגעת בהם בשום צורה.

בכל אופן, ולמען הסר ספק, במידה ומישהו מבקש מאיתנו למחוק תמונה כלשהי, עלינו לעשות זאת.

המטרה שלנו באירוע היא לאפשר ביטוי עצמי רדיקלי באופן שלא יכול לבוא לידי ביטוי בחיי היום יום. על מנת שזה יתממש, חשוב ליצור סביבה מוגנת בה המשתתפים לא צריכים לחשוש שמא תמונה שלהם בלבוש (או היעדרו) או בסיטואציה מסוימת עלולה להתפרסם ולפגוע בהם באיזושהי צורה.

בואו נוודא שכולנו נוכל להרגיש חופשי להתבטא במרחב האירוע, ללא שיפוט או פחד שהמעשה הזה יצולם.

• מדריך הצלמים של ברנינג מן
• Glassholes and Black Rock City – Digital cameras are new. Consent is not.