מדריך רגשי למידברן

בין אם זו הפעם הראשונה שלכם במידברן,
ובין אם זו פעם שניה, שלישית או יותר, הכנה רגשית היא תהליך מומלץ לקראת הימים שעוד יבואו
ובזמן שכולנו מתכוננים ברמה החיצונית, מכינים תלבושות, מייצבים וסוגרים פינות לקאמפים,
כדאי למצוא זמן של שקט להסתכלות כלפי פנימה, לשבת עם עצמנו ולשמוע את הקולות העולים מתוכנו,
ולהקשיב לכל קשת הרגשות שלנו, כהכנה פנימית למידברן הקרב ובא.
ולכן הנה כמה תובנות שתוכלו לקחת איתכם אל המדבר.

קרוסלה.

המידברן, להבדיל מהחיים הרגילים, הוא מאיץ רגשות פוטנציאלי –
כמו רכבת הרים, אשר עולה מעלה-מעלה אך גם יכולה לרדת עמוק ומהר,
כך גם אנחנו מטולטלים בין אושר לעצב בתוך אירוע המאפשר מצבי קיצון שאין אנו רגילים בהם בעולם הדיפולט.
ההבנה שבעולם יש איזון, מעלה בי תאוריה שאם על הפלאיה ישנו אדם שמרגיש אושר עילאי,
אי שם במרחבי הברן, ישנו אדם נוסף שחווה עצב גדול.
בין אם התאוריה נכונה ובין אם לאו, הכנה רגשית לכך שההילה המידברנית,
בנויה לרוב רק מסיפורים שמחים ומתמונות של רגעים יפים, אך המציאות המדברית מורכבת מקשת שלמה של רגשות,
יכולה לעזור לנו אם יגיעו ימים של קושי.

אני רוצה להיות שם.

ציפיות, הן דבר חמקמק, היות שאנחנו לא באמת יודעים מה יעשה לנו טוב ומה לא,
ולכן תיאום ציפיות, או יותר נכון ניקוי ציפיות, בראש ובראשונה עם האני הפנימי שלנו הוא חשוב מאין כמוהו,
היכולת לנקות את המחשבה שאנחנו יודעים מראש מה אנחנו רוצים שיקרה ומה יעשה לנו טוב לעומת מה יאכזב אותנו,
הוא צעד ראשון של ניקוי פנימי וקבלה של האירועים המרגשים שעוד יבואו.

תסמכו על היקום שהיא יצירתית לאין שיעור מהמוח המקובע שלנו וקבלו באהבה תפניות מפתיעות.
ההווה הוא מושג חשוב, אמצו אותו והיו נוכחים ברגע, גם אם אתם שומעים צהלות שמחה וקולות של מסיבה המגיעות מאי שם,
קבלו את ההווה באהבה ותתנו לו להפתיע אותכם.
ואם בכל זאת אתם מרגישים שאתם טובעים, הולכים לאיבוד או פשוט לא מבינים למה כולם מסביבכם כל כך נהנים
ואתם כאדם בודד בתוך ים של אנשים שמחים,
המלצתי אליכם היא לפנות בחזרה אל העוגן שלכם.

עוגן.

אם רב החובל היה רוצה להשאיר את ספינתו שלמה, מעולם לא היה עוזב את הנמל.
אז נכון, אנחנו יוצאים אל הלא נודע, שזהו דבר נפלא, כי הוא טומן בתוכו אפשרויות לגילויים מרגשים,
אך לעיתים הוא גם מציף אותנו יתר על מידה ויכול לפגוע בספינה הפנימית שלנו ולטלטל אותה.

עוגן יכול להיות:
הקאמפ שלנו,
אדם אהוב עלינו,
או האוהל המוכר שלנו,
מקום שאפשר לחזור אליו, לאכול משהו חם, לקבל חיבוק, כתף להישען עליה או פשוט לברוח מסופת חול אימתנית.
במידה ובחרתם עוגן אנושי, בדמות חבר, בן או בת זוג,
חשוב לחזור לעצה הראשונה ולעשות תיאום ציפיות לא רק עם עצמכם, אלא ברמה זוגית,
למקרה שיעלו רצונות מתנגשים ופתאום העוגן ילך לו בדיוק בכיוון ההפוך ממה שאתם צריכים…
אבל על כך עוד בהמשך המדריך.

בודהה.

לותיקים שבנינו, בין אם זה ברן שני, שלישי או חמישי ובין אם כבר הייתם בברנינג-מן, אפריקה ברן
או בברן הספרדי-NoWhere, יכולים לעלות קשיים והתמודדויות המיוחדות לחוזרים למדבר.

השוואה היא תכונה אנושית נפוצה ואם חווינו אושר גדול בברן הקודם,
איזה סיכוי יש לזה שעוד יבוא להתעלות על הזיכרון המתוק מפעם?
תחושה הפוכה גם היא יכולה להיות מדאיגה –
אם חווינו סבל בשנה שעברה, יכול להיווצר לחץ תחת השאלה האם נצליח להשתחרר הפעם
או שנידונו לעד לתחושות קשות איפה שכולם כל כך נהנים?
בוודאי לא עוזר שהמקום הוא אותו מקום והדברים נראים ממש דומים, אך הכל מתנהג לו כל שנה קצת אחרת.

דבר נוסף, זו נוסטלגיה,
לא פעם היא גורמת לתהייה לגבי הגידול של אירוע וקהילת מידברן ועל כך שום דבר כבר לא כמו שהיה פעם
ובכל שנה מהות האירוע חומקת לנו לאט לאט בין האצבעות, מבלי שיש לנו יכולת לעשות משהו בנושא,
מה שיכול ליצור תסכול גדול ואפילו כעס.

הבודהה לימד בארבע האמיתות האצילות שהם הבסיס לבודהיזם, שמקור הסבל הוא היאחזות.
כולנו יצורים אנושיים עם כמיהות ורצונות, מה שלעיתים מתנגש עם המציאות
ורק שחרור של אותה כמיהה, יכול להביא לשחרור מהסבל.

אם בדרך פלא, היינו יכולים לקבל את אותו מידברן, שנה אחרי שנה, בגודל ובמספר האנשים,
במיקום ובצורה ולבנות לנו נוסחה לברן מושלם, האם היינו חווים את אותו אושר כמו בשנה שעברה?
האמת, אולי כן
והאמת, גם אולי לא.
היות שאין לנו את היכולת לענות על שאלה הזו, לא נותר לנו אלא לשחרר את האחיזה בעבר.
ולכן, המלצתי אליכם, שמרו בשמחה את העבר בתוך היכל הזיכרון ובו זמנית קבלו באהבה את אשר יבוא בכל צורותיו
והרשו לעצמכם ללכת שוב לאיבוד במדבר המופלא שלנו.

אור וחושך.

בני-זוג הבאים למידברן הוא נושא רחב שאפשר לומר עליו לא מעט,
פוטנציאל ההתנגשות בין מגרש המשחקים למבוגרים בו כמעט הכל אפשרי,
לבין הצורך ברגישות ודיאלוג פתוח בין בני הזוג הוא גדול.
[הדבר נכון במידה מסוימת, גם למי שבא עם חבר טוב או חברה קרובה כעוגן אנושי]
ולכן, שיחה מעמיקה ומקדימה יכולה לפתוח ערוץ תקשורת רלוונטי לכל אשר יבוא,
ובנוסף אם במהלך האירוע יעלה צורך לברר דברים נוספים, היות שערוץ הדיבור כבר נפתח בין השניים,
הסיכוי להתנגשות קטן והיכולת לדייק הבנות גדול.

נקודה טובה להתחיל בה, היא שיחת חלומות והמקבילה שלה, שיחת גבולות.
בשיחת גבולות, כל צד יכול לומר איפה הגבול שלו עובר ומה הוא לא היה רוצה שיקרה,
ואם נתבונן מתחת לשכבה החיצונית, נגלה שבעצם מאחורי כל גבול עומד פחד
ובן או בת הזוג מציגים פחד גדול וחשש מלא-נודע רגשי והדרך להתמודדות איתו.
חשוב להבין, שהדרך להקשיב לפחדים של בני הזוג שלנו, היא לא על ידי מענה או הצעה לפתרונות
אלא על ידי הכלה והקשבה, אל תנסו להרגיע, נסו להבין,
נסו להיות שם בשביל החצי השני שלכם ולקחת לתשומת ליבכם מה מפעיל אותם.

שיחת חלומות, כשמה כן היא, באה לשתף את אשר היינו רוצים שיקרה, כי חשוב לא פחות להפעיל את הדמיון
ולהוציא בכנות את התשוקות הנסתרות ולשתף בתוך הזוגיות את הכמיהות שלנו.
בין אם המציאות תענה לתשוקות שלנו ובין אם לא, עצם הדיון והשיתוף הזוגי,
מאפשר לבני הזוג לעכל ולחשוב על החלומות של מי שהם אוהבים
וגם אם החלום פוגש אותנו במקום מורכב, היכולת לתת לו זמן ולגדול בתוכנו, חשוב לא פחות.
רק זכרו את החלק הראשון במדריך, כדאי לנקות ציפיות ולא לגדל אותן,
שיחת החלומות תפקידה לפתוח ערוץ תקשורת זוגי יותר מאשר לכפות על המציאות המידברית את הרצונות שלנו.

אם בחרתם בבן או בת הזוג שלכם כעוגן, שוחחו לפני המידברן על מצבים שונים:
מה קורה אם אחד מבני הזוג רוצה ללכת לכיוון אחר מהשני?
האם תמיד אנחנו צריכים להיות ביחד?
או אפילו האם יכול להיות ברן שבו כמעט ולא היינו ביחד?
מה קורה אם אני מרגיש אבוד לגמרי ובן או בת הזוג חווה אושר עילאי?

שוחחו לפני המידברן מה קורה ובמידה והחלטתם לנסות דבר חדש כזוג, אך תוך כדי הסיטואציה אחד מכם מבין שזה לא בשבילו:
דברו על איך לומר או לסמן שינוי בהסכמה לדברים חדשים?
נסו לדמיין איך הדבר יתקבל אצל כל אחד מכם ומה הן הרגשות שיעלו?
הכירו בכך שכולנו אנשים מורכבים ויכולים לשנות את דעתינו כמה וכמה פעמים, גם אם הסכמנו לנסות דבר כזה או אחר.

בהנחה שהחלטתם להתפצל, בררו עם עצמכם האם תרצו שמדי פעם תבדקו אחד עם השניה שהכל בסדר,
או שצורך זה רק יפריע לכם ולחופש שלכם.
כשהגעתם לנקודת הזמן שבה אתם נפגשים בשנית, בדקו האם שניכם מצאתם שמחה ואושר או שאחד מכם סבל בשיטוטו על הפלאיה?
בררו בזהירות מה המצב הנפשי של העומד מולכם ושתפו סיפורים ברגישות.
תנו לשומע להוביל אותכם, לשאול שאלות ולקבוע את הקצב ורמת הפירוט של הסיפור
או שסכמו מראש כזוג מודע, את דרך הפעולה המתאימה לכם לשיתוף חוויות.

זכרו, למידברן פוטנציאל להיות מאיץ רגשות והדבר נכון גם לזוגות,
מצב הזוגיות שלכם לפני הברן יכול לקבל זריקת אדרנלין אינטנסיבית ולהציף לטוב או לרע, את מה שמתבשל אצלכם כבר זמן רב.
עם זאת וזוהי תובנה עמוקה ביותר:
אין טוב ורע, היות ש: “הכל דרך”.

מסכות.

למידברן וחג פורים קווי דמיון דומים בכל הנוגע לתחפושות,
אם נתבונן מקרוב נוכל לעמוד על ההבדלים ונוכל לשאול את עצמנו מה מניע אותנו להתחפש.
נהוג לומר במידברן תלבושות ולא תחפושות, כביטוי פנימי הרוצה לצאת החוצה וללבוש צורה.
כאשר תחפושת מבטאת לעיתים כיסוי חיצוני לדבר אשר אינו בהכרח קשור לאני הפנימי שלי.
מסיכה מכסה אותנו ובעצם מרחיקה אותנו מתקשורת עם העולם סביבנו ואנחנו מייצרים חומה בעזרתה.
לעומת זאת, מהות המידברן היא להסיר חסמים, ליצור מרחב בטוח, המאפשר לכל גחמה לצאת החוצה,
בה אנחנו יכולים להתלבש כמו שבאמת היינו רוצים בנקודת הזמן הזו, מבלי שנרגיש שבוחנים אותנו בעין שיפוטית.

מה שלעיתים מעלה את השאלה:
למה התלבשתי ואני עדיין מרגיש ערום?
במידה וכולם סביבנו מעוטרים בתלבושות סגנוניות ורק אנחנו עם בגדים רגילים, איך זה גורם לנו להרגיש?
או אולי דווקא למרות שיש לנו תלבושות מפוארת, אבל עדיין אנחנו לא מצליחים להרגיש שום חיבור ואושר פנימי?
ואחרון חביב, אך סביר בהחלט, אם מצאנו את עצמנו באירוע הכולל עירום
ואנחנו היחידים שנשארנו לבושים, גם אם בלבוש יפהפה, בדידות וריחוק יכולים להופיע בתוכנו.

לכולם משותפת ההבנה שבגד כזה או אחר, לא באמת יכול להסתיר רגשות פנימיים
וכי הרצון להרגיש שייכים היא תחושה שכיחה אצל רבים מאיתנו.
שאלו את עצמכם לפני המידברן:
מה מניע אותכם להכין תלבושות? האם לשם היצירה עצמה? או האם לשם חיבור עם אנשים חדשים?
האם אולי חשוב לכם לחשוף צדדים נוספים באישיות שלכם במקום המאפשר זאת?
או שאולי פשוט כי ככה עושים פה ואנחנו לא רוצים להרגיש שונים?

זכרון רגיש.

יש לנהוג בעדינות עם זיכרון,
זיכרונות הינם יצורים רגישים ויכולים להשפיע בצורה מרחיקת לכת על בני אנוש ולכן יש להתייחס אליהם באנושיות יתרה.
כמו כל יצור חי, גם זיכרון, כשלוקחים אותו ומכניסים אותו לתוך מצלמה קטנה,
לעיתים הוא מרגיש בבית ולעיתים הוא מרגיש כלוא ורק רוצה לצאת בחזרה לחופשי.
הוא מבין את גודל האחריות עליו, הוא מבין שיש בכוחו לעצב את איך שהאדם זוכר את חייו.

הרצון לחוות ברן משמעותי, מאושר או מרגש, נכון לימים שלפני האירוע, לאירוע עצמו וגם לימים שיבואו אחריו.
האופן שבו נזכור את מה שהרגשנו במידברן, ישפיע רבות על מה שנרגיש כלפי המידברן בשנה הבאה.
ולכן, יש לנהוג בעדינות עם הזיכרון, הן שלנו והן של אחרים.

אנחנו מצלמים לרוב כי אנחנו חווים רגע יפה, משמעותי או מיוחד והיינו רוצים להרגיש חלק ממנו ולזכור אותו.
ברגע שצילמנו תמונה, אנחנו הופכים מציאות ברת-חלוף לזיכרון קבוע,
ברגע שצילמנו תמונה של מישהו אחר, הזיכרון הזה הופך להיות משותף, הוא כבר לא רק שלנו, אלא גם של מי שמולנו.

וכמו שאנחנו שואלים את עצמנו, האם זהו רגע שאנחנו רוצים לזכור? האם הרגשנו שמחה באותו הרגע?
האם יש לרגע הזה מקום במה שאנחנו לוקחים איתנו הלאה, גם לאחר שהאירוע הסתיים לו?
כך אנחנו צריכים לשאול ברגישות את מי שעומד מולנו, האם הוא או היא מסכימים להפוך לזיכרון?
האם נוח להם באותו הרגע? האם נוח להם באופן שבו הם לבושים?

אנחנו לא חייבים לצלם,
אנחנו לא חייבים לשתף כדי להרגיש שהיינו,
צלמו כשאתם מרגישים שייכים,
וכשאנחנו מרגישים רגש, אנחנו מרגישים אנושיים,
זה טוב להיות אנושי.

אם יבוא יום ויזכרו את הברן האחרון, או את זה שלפניו, או את ההוא מאז, דרך צילומים שאנחנו הבאנו לעולם,
אנחנו היינו רוצים לדעת שהיינו הוגנים כלפי אלו שרקדו איתנו את ריקוד הזיכרון ושניגשנו זה אל זה בהסכמה מלאה.
תמונות מעצבות מציאות.

זיכרונות הינם יצורים רגישים, יש לשאול אותם כאחד האדם: “התסכים לבוא איתי?”

אפילה ואפר.

יום רודף לילה, שהרי יום ולילה אלו ישיות נפרדות במידברן, גישה המאפשרת לנו כ12 ימים של חוויות,
זמן רב ללכת לאיבוד וגם למצוא מענה לתשוקות שלנו, לפגוש את הפלאיה ותושביה ולתת לאבק לעטוף אותנו.
וכשהימים עוברים והמידברן מתקרב לסיומו, מגיעות להן השריפות.

שתי השריפות העיקריות הן של הטמפל והאפיג'י (האיש והאשה),
אך בנוסף ישנם מייצבים נוספים המשתנים משנה לשנה שגם אותם שורפים בשני הלילות האחרונים.
השריפה היא אירוע בפני עצמה, רגע מיוחד במינו וכדאי לתת עליו את הדעת והרגש,
שהרי מה מביא אנשים רבים לתת מזמנם, לחלום וליצור וגם לנו כאנשים הבאים במגע עם האומנות, להתאסף סביבה ולשרוף את אשר נבנה?

לפני שמונה עשרה שנים, בשנת אלפיים, יצא אומן רכוב על אופנוע לעבר הברנינג-מן כדי לבנות מיצב,
בדרכו אל הפלאיה, הוא נהרג בתאונת דרכים וחבריו הכאובים מן האובדן, הקדישו את המיצב לזכרו וקראו לו – הטמפל.
מאז בכל שנה, הטמפל מייצג אבל, כאב, פרידה וגם דיאלוגים לא פתורים עם אנשים שאינם איתנו או שאין לנו יכולת לדבר איתם,
כמו כן בקשות פנימיות אל עצמנו למען שחרור מפחדים או קשיים אישיים כתהליך של הסרה וריפוי, כמחבר בין עבר לעתיד.

בשנים אלו התפתח לו מנהג לחלוק עם הטמפל את הקושי, לרשום על קירותיו את אשר עולה מתוכנו
או להביא תמונות של אלו שהדיאלוג איתם נקטע לפני זמנו.
ולכן הטמפל הוא מקום שקט, הממוקם לרוב בקצה העיר, בו אנשים באים להתבודד ולהתרחק מן ההמולה ולהתחבר למקום פנימי בתוכם.

לאפיג'י- The Man, שאצלנו קיבל כיוון מרגש והפך לאיש ואישה, יש סיפור מסוג שונה לגמרי ואפילו משעשע,
על אדם אשר בשנת 1986 שקע בדיכאון כי נפרד מבת זוגתו,
חבריו הדואגים בנו איש מעץ, התאספו והביאו אותו לחוף הים למען ישרוף את העבר ויפנה מקום בצהלה אל העתיד המרגש שעוד יבוא.
אומנם זה שם ואנחנו זה כאן והדברים יכולים לקבל משמעות אחרת ולתפוס כיוון מקומי ומיוחד לנו.
שריפה של מציאות חומרית כאמירה לשריפה של משהו בתוכנו, שחרור אחיזה פנימית כלשהי,
והבנה שהיקום לעד מתחדשת ודבר לא עומד במקום,
או לחילופין, במקרה של הטמפל, ריפוי של העבר הכואב ולחברו בקשר מחודש אל עתיד שרק נולד.

נהוג לומר שהשריפה של האפיג'י היא שריפה שמחה וראוי לציין שזו גם הפעם הראשונה בכל האירוע,
שכולנו מתאספים יחד לחוויה משותפת, הכוללת צהלות וציפייה גדולה לעתיד שיבוא.
השריפה של הטמפל היא שריפה שקטה, של הנפש, בו אנו נפרדים או נרפאים מהקושי שהבאנו אל המקדש וחווים קתרזיס,
בין אם הדברים פוגשים אותנו במקום שכזה ובין אם לא,
ההבנה שלשריפה יכולות עמוקות כגודל התהליך הפנימי שאנחנו מאפשרים לעצמנו, היא בעלת פוטנציאל אינסופי.

שניים לטנגו.

מדריך זה נכתב בהשראת “מדריך הישרדות רגשי” שנתקלתי בו לפני הברן הראשון שלי
והוא השפיע עליי עמוקות ועזר לי במידה רבה לחוות ברן מופלא.
השתדלתי לא לחזור על דברים שכבר נכתבו במדריך ההוא, אלא להוסיף זוויות מקומיות ורבדים חדשים
ולכן אני ממליץ לקרוא גם את ה“מדריך להישרדות רגשי” הותיק, היות ששני מדריכים אלו משלימים אחד את השני.
הנה לכם לינק למדריך הותיק – מדריך הישרדות רגשי.

טיפ: אם עבר זמן ואתם רוצים לחזור למצוא מדריך זה או את המדריך הותיק,
חפשו בגוגל “מדריך הישרדות רגשי” למדריך הותיק ו“מדריך רגשי למידברן” למדריך הנוכחי, זו התוצאה הראשונה שעולה
קרוב לוודאי שלמדריך זה, יקח זמן מה לעלות בתוצאות מהיותו חדש, אבל אל דאגה….הוא בדרך.

מי יתן ונתראה על הפלאיה.

מקורות וקריאה נוספת

מדריך הישרדות רגשי (הותיק)
מדריך הישרדות פיזי
Emotional Survival Guide
Post-Playa Tips
How to Ask for Help at Burning Man
Relationship Survival

קישור קצר לדף זה: https://bit.ly/2HAWc2O